אז מהו "מושלם"? והאם זו בכלל שאיפה נכונה?

 

להלן סיפור זן מצויין לנושא הצורך של חלקנו לעשות דברים "באופן מושלם" או שהכל ייראה "מושלם":

 

מאסטר זן שולח את תלמידו השקדן והקפדן לטפל בגינת המנזר.

התלמיד, כדרכו, לוקח את המשימה על עצמו בשמחה ובמסירות:

גוזם את העצים והשיחים באופן מדוייק ומעוצב, מוריד ענפים ועלים יבשים או פגועים גם אם במקצת, קוצץ את הדשא לגובה מינימלי כך שיהיה ישר ואחיד למשעי ואוסף ממנו כל בדל עלה, ענף או כל דבר אחר שיכול לבלוט לעין, מסיר כל פרי אשר יש בו פגם או כתם ומזיז כל אבן שאינה בדיוק במקומה בשביל העובר בגן…

בסיום העבודה הוא קורא למאסטר בגאווה על מנת שיראה את תוצאות העבודה אשר עשה.

 

הולך המאסטר בגן, מסתכל, בוחן, בודק, ואז אומר לתלמידו:

הגן נראה כה "מושלם" עד כי לא הותרת בו סימני חיים – עלה שיבש ונשר, ענף סורר שפורץ את מסגרת העץ, פרי בשלבי הבשלה… הגן נראה קפוא, חסר חיים…

 

ולהלן התובנה:

אנו פה כדי לחיות, לנוע ולעשות דברים בדרכנו, להתנסות ולהשאיר חותם אישי... וכן, גם לטעות לעיתים... זה טבעי וחיוני להתפתחותנו.

אם אנו "מושלמים" היכן ההתפתחות שלנו? הרי שקולים אנו למי שהיגיע לסוף דרכו...

 

רוצים עוד מחכמת הזן וקישורה לחיים? צרו קשר.. יהיה מעניין...